<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קע"א</h1>
<h2>דף מז:</h2>
יהודית שניטמעה בין הגוים וילדה בגויית וחזרה בתשובה עם בניה קטנים וקודם שמלו טבלו. נר' דאותן קטני' דינן כתינוק שנשבה לבין הגוים, בין למ"ד גוי ועבד שבא על בת ישראל הוולד ממזר, בין למ"ד כשר, דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך וישראל הוא. ואין צריכין ג' תלמידי חכמים בטבילתן וטובלין אפי' בלילה. מי' לכל הפחות צריכין טבילה כדתני' באבות דר' נתן (פ"ג) [פ"ח ה"ח], מעשה בריבה אחת שנשבית והלכו שני חסידים לפדותה דוסיון ודוסתיון וכו', לאחר שהוציאוה שניהם מבית האסורין א' להם תנו לי ריבה זו ותישן עמי בבגדיה על המיטה. למחר א' להן הטבילוני והטבילוה וכו', ריבה זו במה חשדתוה, אמרו לו כל אותן הימים שהיתה שרויה ביניהן היתה אוכלת משלהם ושותה משלהם, ועכשיו אמרת הטבילוה כדי שתטהר, א' להן העבודה כך היה המעשה. הילכך אין עושין יין נסך, אפילו לרב דאמ' [ע"ז נ"ז ע"א] תינוק בן יומו עושה יין נסך, דהללו לא באו לכלל גיות מעולם, ואפי' גדול שהיה משומד לע"ז, כיון שתהא על הראשונות וחזר בו, אין עושה שוב יין נסך, לפי פסק גאונים האומ' דישראל וחוטא הוא, וטובל בינו לבין עצמו. וכת' הר' ר' בונפנט בשם ש"ר, כדי שתטהר מן העבירה, דהא ע"כ אין גיעולי גוים מטמאין את הגוף יותר משאר דברים, אלא כדי שתטהר מן העבירה ותחזור בתשובה בטהרה. ומס"פ האשה בפסחים [צ"ב ע"א], נר' קצת דבעלי תשובה צריכים טבילה, דמודים ב"ש וב"ה דערל ישראל טובל ואוכל פסחו לערב, ואין לדחות דערלה שני, משום דהפורש ממנה כפורש מן הקבר, דהא מילתא לא שייכא אלא בערל, ומשום גזירה שנה הבאה כדמוכ' התם, וגם אין לדחות דחומרא אכיל' קדשים שאני, דהא לא [חשיב] בפ' חומר בקדש [כ"א ע"א], אלא האונן ומחוסר כיפורים דצריכי' טבילה לקדש. וגם ריב"א תמה בפסחים, דהיכא אשכחן דערל ישראל צריך טבילה, והביא הך דחגיגה, אבל איכא מוקמי לה שהיה משומד לערלות וטובל לטהרתו ניחא. קצת יש ראיה מן אסתר שהיתה טובלת והיתה יושבת בחיקו של מרדכי [מגילה י"ג ע"ב], ואותה טבילה היתה משום זוהמתו של אותו רשע, ה"ה בעלי תשובה צריכי' לטבול מפני זיהום טומא' ע"ז. ועוד סמך מירושלמי [ע"ז פ"ה הט"ו], כל הפורש מחול לקדש טעון טבילה, ומהאי טעמא מצריך הירושלמי טבילה לכלי שלקחו מן הגוי.
